בישראל החלו לגדל את גזע החתול הנדיר בתחילת שנות האלפיים. בהתחלה, סברו אנשים בסביבת הגידול שלהם כי מדובר בנמר ונוצר חשש גדול. בהמשך כבר החלה מודעות גבוהה יותר לזן החתול החדש והנדיר ובהתאם גם נקבע מחירו הגבוה.
חתול הבנגלי- היסטוריה
חתול בנגלי קרוי בשמו מפני שהגזע המקורי שממנו נעשתה ההכלאה המקורית שלו הוא של חתול הבר בנגליסיס שמוכר יותר כלאופרד האסייתי, בשנת 1960 רכשה סטודנטית אמריקאית בשם גיין מיל נקבת לאופרד שהצטרפה לחתול שחור שכבר שהה בביתה.
השניים הזדווגו ויצרו בן כלאיים משותף וכעבור שנה נוצר כבר דור שני אך לא החזיק מעמד והניסיונות ליצור הכלאה בין חתול מבוית לחתול הבר המשיכו עד שבשנת 1980 בשיתוף פעולה עם הד”ר ווילרד סנטרוול מאוניב’ לומה לינדה, שחקר את סרטן הדם ועסק בהכלאת שני זנים הצליח להביא לשתי נקבות שהפכו לימים לאימהות של החתול החדש.
השמועה נפוצה וניסיונות הכלאה נוספים נוצרו במטרה ליצור את ה”נמר הביתי המושלם” .
גם היום הגזע של החתול הבנגלי נחשב לחדש למרות ההכרה הרשמית שלו בארגוני החתולאים החשובים. מי שנחשבים לחתולי הגזע הבנגלי הם רק חתולים מדור חמישי
שיכולים לקחת חלק בתערוכות.
המאפיינים הפיזיים של חתולים בנגלים
עם התפתחות הדורות השתרשו מספר תכונות כמו המראה הפראי הכולל של החתול. המשקל של הנקבות הבנגליות ינועו בין 3-5 ק”ג בעוד משקלם של הזכרים ינוע בין 4.5-9 ק”ג
הפרווה הקצרה הצפופה בעלת מגע המשי וברק ייחודי, עם מבחר גדול של דגמים ודוגמאות שכוללות גם צבע תכלת בהיר נדיר ומרהיב, בחלקן.
העיניים האובליות בצבע הזהב /ירוק, אוזניים קטנות-בינוניות, עצמות לחיים בולטות וסנטר דומיננטי. צוואר ארוך ושרירי, רגליים שריריות זנב עבה ושרירי אף הוא.
סוגי של חתולים בנגלים
השוני המרכזי בין סוגי החתולים הבנגלים יבוא לידי ביטוי בדוגמאות הפרווה שלהם. עד כה אפיינו את סוגי הפרוות של החתול בהתאם לצבעים
– טאבי חום (Brown)
– טאבי סיל לינקס (Seal Lynx)
– טאבי סיל כהה (Seal Lynx)
– טאבי כסוף (Silver Spotted)
ונוספים להם גם סוגים נדירים יותר נוספים כדוגמת הכחול
מלאניסטיק (Melanistic). שיראה מרחוק כשחור ומקרוב עם אחת מדוגמאות הטאבי.
ואילו לדוגמאות הפרווה ניתנו מאפיינים של
נקודות שמזכירה את החברבורות של הנמר (Spotted) טבעתי או של דוגמת שיש (Marble). בצורת פסים מדויקת ופסים גדולים ועבים.
ברחבי אירופה ניתן לספור על יד אחת את בתי הגידול הראויים, וגם הם מבססים את הגידול שלהם על יבוא של חתולים בנגלים מיבשת אמריקה. גם בארה”ב קיימים מעט בתי גידול איכותיים ולמרות המחירים רשימות ההמתנה ארוכות.
אופיו של החתול הבנגלי
קיים הבדל ברור בין חתול הבר הלאופרד שאינו מבוית לבין החתול הבנגלי המבוית שעבר כמו שאר חתולי הבית תהליך סוציאליזציה.
הסקרנות, הזריזות, הפיקחות וחדות החושים הפראית ששירותו את חתול הבר בטבע לצייד והישרדות משרתות את החתול הבנגלי המבוית בעת משחק עם ילדים. היכולת לטפס לגובה תגרום לחתול הבנגלי בבית לשהות במקומות גבוהים ולצפות מהם על הנעשה. האתלטיות שלהם תגרום להם להיות פעילים לרוץ ולקפוץ במשך זמן ממושך. תכונה ייחודית לחתולים הבנגלים היא האהבה שלהם למים- הם ייהנו לקפץ לאמבטיה עם /בלי הילדים בתוכה ולעיתים אף לקפוץ לתוך השירותים.
הם יכולים ללמוד בקלות לבצע פעלולים וכדי לאמן אותם ניתן לקשור לצווארם רצועה. החלק המבוית של הגזע מעניק להם את הידידותיות שלהם. החתולים הבנגלים אוהבים לשחק, קשורים מאוד לבני המשפחה ולכן מהווים בני לוויה מעולים.
כמי שחיו בטבע כך גם החתול הבנגלי יודע לחיות נפלא בקרב חיות אחרות בבית אך הם מעדיפים עליהן את חברתם של ילדים. חשוב לא להשאיר את החתול הרבה זמן לבד בבית ולרכוש לו מבחר של צעצועים.
גידול חתולים בנגלים
תוחלת החיים הממוצעת הידועה לחתול הבנגלי נעה בין 12-16 שנים.
לא ידועות בעיות רפואיות שכיחות האופייניות לחתול באופן ספציפי אך בהחלט אפשרי שבשל העובדה כי מדובר בזן שנולד כתוצאה של הכלאה גנטית, יתכנו בעיות הקשורות לזן הגנטי שממנו נוצר.
טיפוח- ניתן לחשוב כי בשל הפרווה הייחודית והמבריקה של החתול הבנגלי הוא מצריך טיפולים מיוחדים אך זוהי שגיאה. הברשה שוטפת להסרת שיערות פרווה מתות תספיק בהחלט.
לגורים יונקים עד לגיל שלושה שבועות, לרוב מומלץ לתת תחליף חלב (אבקה המתערבבת במים), 25 מ”ל לכל 100 גרם משקל הגוף בכל שעתיים או שלוש מגיל 4 שבועות והלאה לתת גם אוכל מוצק מהול במים במשך 3 פעמים ביום וגם תמ”ל כל 5 שעות.
לגבי המזון המוצק מומלץ להתייעץ עם ווטרינר ולהתאים את הכמויות בהתאם לטבלאות ההאכלה של המותגים.
מגיל חצי שנה ניתן לספק לו מזון פעמיים ביום וחטיפים.
