חתול סיאמי

חתולים סיאמיים הם מגזעי החתולים הנוחים ביותר לגידול והם ידועים כ”דברנים”, כיוון שהם מייללים ומשמיעים קולות לא מעטים – ישנם מגדלים שיכולים להישבע שהחתול הסיאמי שלהם נוהג ממש לשוחח איתם. בשל אופיים הנוח, הם אהובים בכל העולם וגם בישראל החתול הזה נחשב למבוקש מאוד לאימוץ. כדאי להכיר את הצרכים הייחודיים של הגזע בכל הנוגע לטיפולים רפואיים ולגידול בבית, על מנת לשמור על בריאותו של החתול וליהנות כמה שיותר מהיתרונות הנהדרים שלו כחיית מחמד.

החתול מתאילנד שהפך לסמל לקדושה

סיאם הוא שמה הקדום של תאילנד ופירוש שמו של החתול מהגזע הסיאמי, הוא “יהלומי הירח”. יופיים הייחודי והניגוד בין הגוון הבהיר של עיניי החתולים מהגזע הסיאמי הטהור, לבין הפרווה הזהובה שלהם, הפך אותם לקדושים בעיניי הבודהיסטים ולבעלי חיים שנועדו לחיות בארמון המלך.

מתאילנד הגיעו החתולים הראשונים מהגזע הסיאמי אל המערב לקראת סוף המאה ה 19, ראשית לבריטניה ולאחר מכן לארצות הברית.

מאפיינים פיזיים של חתולים סיאמיים

החתול הסיאמי הוא בעל תוחלת חיים ארוכה שהממוצע שלה הוא כ 15 שנים, אך בעזרת טיפול נכון והענקת תנאי מחייה נאותים המתאימים לו – הוא יכול להגיע גם לגיל של 20 שנה. זהו גזע ממוצע בגודלו כאשר נקבות הגזע הן לרוב קטנות יותר בהשוואה לזכרים: נקבה סיאמית שוקלת בממוצע בין 3 עד 4.5 קילוגרמים, לעומת חתול זכר שעשוי להגיע גם למשקל של שישה קילוגרמים.

פרוותם של הסיאמיים היא בצבע בהיר עד זהוב, כאשר הקצוות שלו הם כהים, לרבות קצה הזנב, האוזניים, האיזור הסובב את האף וכפות הרגליים. בדרך כלל, גורים מגזע זה יהיו בהירים יותר מהחתולים הבוגרים, שפרוותם תתכהה מעט עם השנים. הפרווה עצמה יחסית פחות נשירה לעומת גזעים אחרים.

גווני העיניים הייחודיים אצל חתולים סיאמיים ותתי-סוגים של הגזע

חתולים סיאמיים תמיד יהיו בעלי עיניים בהירות, אך גווני העיניים עשויים להיות שונים בין החתולים עצמם: ישנם סיאמיים עם עיניים כחולות צלולות, ישנם כאלה עם עיניים אפורות ויש חתולים עם עיניים שצבען דומה לסגול.

עם זאת, ארבעת תתי-הסוגים של הגזע אינם נבדלים בגוון העין אלא דווקא בפרווה: הצבעים השונים של “קצוות” החתול, הוא שמבדיל בין חתול סיאמי מסוג “סיל פוינט” שקצותיו חומים כהים והוא נחשב לזן המקורי של הגזע, לבין הסוגים האחרים שהם בלו פוינט, לילך וגוון שוקולד. מאפיין של הזן המקורי שכן קשור לעיניים, הוא הפזילה החביבה והמשעשעת שלהם, ששכיחה לא מעט גם בקרב החתולים מגזע זה כיום.

האופי המוחצן והקרבה לבעלים

הידידותיות הנודעת של החתול הסיאמי, היא התכונה שהכי משוייכת אליו ובגללה הוא יכול להתאים מאוד לבית שיש בו ילדים קטנים. זהו חתול שנקשר לבעליו בצורה ניכרת לעין ונוהג “לעקוב” אחריו לכל מקום בבית, להתערסל ולחפש את חברתו. הסיאמיים זקוקים לתשומת לב רבה וחשוב לזכור זאת – כדאי למלא בצורה האופטימלית את כל הצרכים שלהם מהבחינה הזו, לשחק איתם בכמות מספקת וללטף אותם הרבה.

תזונה וטיפולים רפואיים

אימוץ חתול סיאמי מבית גידול מקצועי המתמחה בגזע המרהיב הזה, לרוב יבטיח קבלת גור בריא במצב פיזי תקין. למרות זאת, למרבה הצער ישנן לא מעט מחלות של חתולים, שגם גור שנולד בריא עלול לסבול מהן בהמשך חייו ובעיקר אם מבנה גופו “מעודד” בעיות פיזיולוגיות. במקרה של החתול הסיאמי, מבנה הראש הייחודי עלול להוות מקור לבעיות בעיניים, בשיניים ובדרכי הנשימה. כמו חתולים מגזעים אחרים, גם הסיאמיים עלולים לסבול, בשכיחות גבוהה, ממחלות בכליות בזקנתם ומסוגים שונים של מחלת הסרטן.

חשוב לזכור כי השמנה – בעיקר בקרב גזעי חתולים שאינם גדולים, כמו הסיאמיים שנחשבים לקטנים יחסית, עלולה בפני עצמה להוות מקור לבעיות בריאות שונות, מכאן שהקפדה על מתן אוכל מזין ואיכותי תקטין באופן משמעותי את הסיכוי לסבול מהשמנה, על כל השלכותיה.

לגדל חתול סיאמי בבית: שגרת הטיפוח המומלצת

אחד מהיתרונות העיקריים של גידול חתול סיאמי, הוא בכך שבעוד גזעים אחרים של חתולים משאירים פרווה בכל מקום שבו הם עוברים – פרוותם של הסיאמיים כמעט ולא נושרת ומכאן שהם מייצרים מינימום של לכלוך. למעשה די בליטופים של הפרווה וכן סירוק קל פה ושם, כדי לסלק פרווה עודפת, לרענן את מראהו של החתול ואת התחושה הנעימה שבמגע היד על גופו.

מומלץ למשפחות שבוחרות לאמץ חתול ובפרט חתול מגזע סיאמי, להקפיד על מתן יחס חם – זוהי שגרת הטיפוח האמיתית של החתול החברותי הזה והפעולה העיקרית שתעזור לו להיראות ולהרגיש במיטבו: רוב הזמן הוא ממש יבקש את תשומת הלב של הסובבים אותו.

אם ישנם ילדים בבית, הוא כנראה יסתדר איתם נפלא וצפוי “להתאהב” בילד אחד מביניהם קצת יותר מהאחרים ולהעדיף את חברתו. החיסרון היחידי בחברותיות וההיקשרות של החתול הסיאמי, הוא בכך שבכדי לגדל אותו בתנאים אופטימליים כדאי לוודא שבמרבית שעות היום יהיה מישהו נוסף בבית מלבדו, בין אם זה אחד מבני המשפחה שמגדלת אותו או אפילו בעל חיים אחר, עמו הוא יוכל לתקשר.